עמידת ידיים על יד אחת

עוד לפני שבכלל ידעתי לעמוד על שתי ידיים רציתי לעמוד על יד אחת!

ב-2007 גיליתי את יוטיוב בפעם הראשונה, הייתי אז קצת לפני גיל 18. אחד הסרטונים הראשונים שראיתי היה של מישהו עושה עמידת ידיים על יד אחת. אני נגנבתי מזה לגמרי.. חשבתי איך זה בכלל אפשרי?! זה נראה לי נוגד את כל חוקי הטבע. בחיים לא ראיתי משהו כזה לא בוידאו ולא במציאות. 

פצחתי בבינג' ארוך של צפייה בכל הסרטונים שהצלחתי למצוא של אנשים שמבצעים את התרגיל המופלא הזה.

אחרי שספגתי מספיק השראה מהסרטונים, התחילה להתגנב לראשי מחשבה.. 

אני רוצה גם! 

אני מודה, כמות הפעמים בחיי שחשבתי "אני רוצה גם" על משהו ושעה אחרי כבר עבר לי החשק היא עצומה. אבל הפעם זה הרגיש אחרת.. חשוב לציין שהיו הרבה פעמים שחשבתי, "הפעם זה מרגיש אחרת", ובעצם טעיתי וזה היה אותו דבר.. 

בכל אופן, רשמתי בשורת החיפוש ביוטיוב "Tutorial how to do a one handed handstand" ולחצתי אנטר. הסרטון הראשון שראיתי נתן לי תקווה ומוטיבציה אדירה.

הסרטון הסביר מאוד בפשטות ובקצרה, שבשביל לעמוד על יד אחת צריך קודם לעמוד יציב על שתי ידיים במשך 30 שניות. ברגע שאוכל להחזיק 30 שניות ביציבות, אוכל להעביר משקל ליד אחת ותוך כמה שבועות של אימון אני אצליח לעמוד על יד אחת. שקר גדול מזה עוד לא שמעתי!!! אבל באותו רגע האמנתי לכל מילה והחלטתי: אני הולך לעמוד על יד אחת ויהי מה!

היה לי קצת רקע של אקרובטיקה ועמידות ידיים מהתקופה שהייתי בחוג קפואירה בגיל 13. כנראה שמשהו נשאר, כי לימדתי את עצמי לעמוד על שתי ידיים די מהר.. תוך חודש כבר החזקתי 30 שניות בלי לזוז (בלי ללכת על הידיים) וחשבתי שאני אוטוטו משיג את המטרה. 

אבל הזמן עבר ולמרות שעמידת הידיים שלי על שתי ידיים השתפרה מאוד, לעמוד על יד אחת לא הצלחתי בכלל.

למה לעמוד על יד אחת זה כל כך קשה?

פה זה הזמן להסביר רגע מה זה אומר לעמוד על יד אחת. 

כשאנחנו עומדים על הרגליים אנחנו כל הזמן, בלי לשים לב, מאזנים את עצמנו קדימה ואחורה ו"מצילים" את עצמנו מנפילה.

אם לרגע אחד נצליח לכבות את האינסטינקט שמציל אותנו מליפול, אנחנו נהייה כמו מקל של מטאטא שהניחו אותו בצורה מושלמת במאונך לרצפה. 

בשנייה הראשונה אחרי שעוזבים את המטאטא, נראה כאילו שהוא באיזון.. אבל מהר מאוד המטאטא מקבל הטייה לכיוון מסוים ומתחיל להאיץ את נפילתו. מהזמן שאנחנו עוזבים את המקל ועד שהוא פוגע ברצפה יכולות לעבור 2-3 שניות. אותו דבר עם עמידה על יד אחת – נפילה ארוכה יכולה לקחת אפילו 5 שניות אבל זו עדיין נפילה ואין בה רגע של שליטה או איזון. 

לכן למען הסר ספק עמידת יד אחת נחשבת רק אחרי 10 שניות.

שני כיוונים ליפול

כיווני נפילה אפשריים בעמידת ידיים

אינסוף כיוונים ליפול

חזרה לסיפור.. 

במשך שנה אימנתי את עצמי בעמידות ידיים. המצאתי לעצמי תרגילים והתאמנתי בערך 3 פעמים בשבוע באופן קבוע. למדתי כל מיני תנוחות, עליות כח ודרכים שונות להיכנס לעמידת ידיים. אפילו הצלחתי לעמוד בלי לזוז במשך יותר מדקה. 

כל הזמן הזה האמנתי לסרטון ההוא שהבטיח שאם רק אתמיד עוד קצת אני אצליח. אבל תאריך הגיוס שלי לצבא הגיע והחלום של לעמוד על יד אחת, נכנס לתרדמת חורף עמוקה. 

במשך 3 שנים כמעט שלא התאמנתי, עד שיום בהיר אחד הכרתי את יה-יה…

יה-יה הוציאה אותי מתרדמת החורף.. כן כן בסיפור שלנו, אני היפיפייה הנרדמת והיא האביר שמעיר את הנסיכה בנשיקה. 

הכרתי את יה-יה בדיוק כשנכנסתי לקבע בתור קצין בצבא. היא בדיוק השתחררה והתחילה ללמוד קרקס בסנדסיאל (בית הספר לקרקס בישראל). התחלנו לשחק ולהתאמן ביחד. דרכה נחשפתי לעולם הקרקס ונזכרתי שאני אוהב את זה מאוד. 

יום אחד הלכתי לראות איפה היא לומדת קרקס. היא התאמנה וגם אני עשיתי עמידות ידיים בצד. חשבתי שאני עושה מצויין אבל אז אחד המורים שם בשם יוגי אמר לי שיש לי קו "בננה" ושזה לא טכניקה טובה. יוגי הסביר שקו בננה זה טכניקה של פעם והיום מקובל לעמוד על הידיים ישר. יענו בננה = עקום. ישר זה יותר אסתטי וגם יותר נכון בשביל תרגילים יותר מסובכים כמו יד אחת. 

לא היה צריך לשכנע אותי יותר מדי.. מה שעקום צריך ליישר!  

בננה

בננה עקום ישר

באותו אימון היו עוד כל מיני תלמידי קרקס שהמליצו לי ללכת לשיעור אצל מורה בשם אודליה גולדשמיט. הם אמרו שהיא יודעת לעמוד על יד אחת ושהיא תתקן לי את העמידת ידיים. 

התקשרתי לאודליה וקבעתי שיעור פרטי. בשיעור, אודליה מאוד התרשמה מהרמה שהגעתי אליה לבד. היא נתנה לי תרגילים לעבוד עליהם בשביל "לפתוח כתפיים" ולסדר את הקו. בעיקר תרגילים בסיוע קיר.. כי קיר הוא ישר. 

אחרי השיעור היה לי מאוד לא נוח בתנוחה החדשה של עמידת הידיים. היו ה-מ-ו-ן דגשים לחשוב עליהם וכל פעם שהתרכזתי באחד, שכחתי אחר. לא הצלחתי להישאר באיזון יותר מ15 שניות.. 

אחרי שבוע של אימונים רכשתי חזרה את כל היכולות שהיו לי והפעם בקו ישר כמו קיר!

חזרה לי המוטיבציה והתחלתי להתאמן 5 ימים בשבוע. עדיין הייתי בצבא בקבע אז זה לא היה כל כך פשוט למצוא זמן. 

הייתי אומר שאני יוצא לרוץ אבל בעצם מתאמן בעמידות ידיים וגמישות. בעמידות ידיים זה ההפך מריצה, אתה מנסה לנשום בעדינות מהאף ולאט. לשמור על דופק נמוך. 

מיותר לציין שהמפקדים שלי לא אהבו שאני עושה קרקס בבסיס, אבל איכשהו הגענו להבנה. אני חושב שהמשקל של הנעליים הצבאיות חיזק לי את הכח בעמידת ידיים מאוד. 

קרקס על מדים

אחרי 3 חודשים של אימונים, הרגשתי שמיצית את כל התרגילים שאודליה נתנה לי והגיע הזמן לעוד שיעור.

בשיעור השני עם אודליה קיבלתי שיעורי בית להתחיל לעבוד עם קוביות. קוביות הן חתיכות עץ בצורה מלבנית בגודל כף היד המשמשות להמון תרגילי חיזוק ושליטה לקראת עמידה על יד אחת. תרגילים על הקוביות מרגישים כמו משחק והאימון נהייה יותר כיף. 

חשוב להנות מהדרך ובעמידות ידיים במיוחד. 

המסע לשליטה ביד אחת לוקח כל כך הרבה זמן שמי שלא נהנה פשוט לא מתמיד. אבל להתמיד זה לא מספיק…

מתאמן על הקוביות בשדה תעופה

עמידות ידיים על קוביות

דרך אודליה הכרתי את יובל עז ויובל איילון. שני היובלים למדו אצל מאסטר לאיזון בשם קלוד ויקטוריה, שגר בצרפת. קלוד לימד כמעט את כל האומני עמידות ידיים הכי מוצלחים בעולם. לקחתי כמה שיעורים עם כל אחד מהיובלים וקיבלתי עוד כמה טיפים חדשים ובעיקר חיזוקים חיוביים שאני בדרך הנכונה.

השתחררתי מהצבא וטסתי לספרד ביחד עם יה-יה לבית ספר לקרקס "קרמפה". 

בזכות הטיפים של אודליה והיובלים למדתי להעביר את כל המשקל ליד אחת ולהעזר ביד השניה להתייצב רק עם אצבע אחת. עדיין בכל פעם שניסיתי לנתק את היד השנייה מהרצפה הייתי נופל :\

התחלתי ללכת פעמיים בשבוע לשיעורי עמידות ידיים של וסילי. וסילי הוא המורה הכל יכול של "קרמפה". הוא למד באקדמיה לקרקס במוסקבה בשנות השבעים.

וסילי

וסילי

הגישה של וסילי לעמידות ידיים היא מאוד רוסית. 

קשוח, טכני, בלי להתבכיין. 

מה שלא הולך בכח הולך ביותר כח. 

האימון מתחיל בחצי שעה של תרגילי כח ונגמר בחצי שעה של תרגילי כח. באמצע יש שעה של תרגילי כח וביניהם מנוחה בשפגט. וסילי החזיר אותי לטירונות. הוא לימד אותי מחדש את כל הבסיס שלימדתי את עצמי לא נכון. 

אחרי 3 חודשים עם וסילי הרגשתי שזה לא כיף כל הלחץ הזה וחזרתי להתאמן לבד.

מנוחה בשפגט...

סיימתי שנה ראשונה בבית הספר לקרקס. ראיתי חברים בבית ספר שהתחילו להתאמן הרבה אחרי ומתחילים להצליח לעמוד על יד אחת. זה הרגיש כל כך מתסכל! 

למה רק אני תקוע במקום? 

אני עובד כל כך קשה למה זה לא קורה כבר.. אבל השקעתי יותר מדי בשביל להפסיק עכשיו. החלטתי ללכת למקור. אני אלך להתאמן אצל קלוד.

אחרי טיסה קצרה לפריז ועוד רכבת של ארבע שעות נחתתי בבית של קלוד. קלוד בן 83, גר לבד בכפר קטן במזרח צרפת. הוא מארח תלמידים מכל העולם בביתו. מקסימום 3 בכל פעם. 

הלו"ז אצל קלוד מורכב מאימון בוקר ואימון ערב. בין לבין אוכלים ונחים. קלוד מבשל את כל הארוחות. בממוצע 5-6 שעות אימון כל יום. שאלתי את קלוד כמה פעמים בשבוע הוא ממליץ להתאמן בעמידות ידיים? הוא ענה לי: כמה פעמים בשבוע אבא שלך הולך לעבודה?

אצל מאסטר קלוד ויקטוריה

קלוד ויקטוריה

הקירות בסלון של קלוד מלאים בתמונות שלו ושל תלמידיו עושים תרגילי אקרובטיקה מטורפים. זאת לא הייתה הגזמה מה ששמעתי עליו מהיובלים. באמת הגעתי לגורו של עמידות ידיים. 

קלוד אמר לי להפסיק להתאמן על תרגילי הכנה וכח. הוא אמר: אתה מוכן. הכל אצלך מדוייק. אתה פשוט צריך ללכת על זה ולהתרכז. 

אצל קלוד למדתי גישה חדשה לאימון: לא משנה איזה תרגיל אתה עושה, חשוב לנשום בעדינות, לשמור על ריכוז ולנקות את הראש. להיות סבלני ורגיש לכל אות חשמלי שעובר בגוף. לשמור על מתח חזק בשרירים אבל לנוע ברכות. כל תרגיל וכל סט צריך להיגמר בהצלחה ולא בנפילה. ללמוד דרך הצלחות. 

אני קורא לזה לא להיות חמדן! כשמצליח והתרגיל הולך טוב, לא לנסות משהו חדש ויותר מסובך, אלא לסיים יפה ובשליטה. אחרי חמישה ימים מעייפים חזרתי לקרמפה רענן מתמיד.

שבוע אחרי שחזרתי מקלוד זה קרה! 

הרגשתי כמו גיבור על שמגלה את כוחותיו לראשונה. לעמוד על יחד אחת בשליטה הרגיש כאילו שאני הרקולס, סופרמן וצ'אק נוריס ביחד! מחזיק את כל העולם בכף ידי.

לקח לי עוד כמה חודשים לצבור שליטה ועקביות בתרגיל עד שהצלחתי להחזיק 10 שניות ביד ימין. עברו עוד כמה חודשים וגם יד שמאל הדביקה את הפער.

עמידת ידיים על יד אחת3
עמידת ידיים על יד אחת2
עמידת ידיים על יד אחת

בעמידות ידיים כמו הרבה דברים אחרים בחיים, ככל שאתה לומד יותר אתה מגלה כמה עוד יש ללמוד. לעמוד על יד אחת זה רק קצה הקרחון. 

יש אנשים שקופצים מיד ליד; מסתובבים על יד אחת עשרות סיבובים; שכיבות שמיכה בעמידת ידיים על יד אחת; עמידה על אצבע אחת בתוך בקבוק שמפנייה (אני יודע שזה נשמע הזוי אבל זה אמיתי.. תסתכלו קצת ביוטיוב). 

אני מרוצה בסך הכל מהמקום שלי ועברתי להתאמן על דברים אחרים. אני משמר את היכולת לעמוד על יד אחת באימון פעם ב.. ובהופעות עצמן.

המסע הזה ארך 7 שנים. יכולתי בזמן הזה להיות רופא אבל אני בחרתי להקדיש הרבה מאוד זמן לסרטון שראיתי ביוטיוב. אם לא הייתי מפתח את האובססיה הזאת כנראה שלא הייתי היום אומן קרקס. 

זה האתגר הכי גדול שלקחתי על עצמי ואני גאה שלא ויתרתי.

בשביל לסגור מעגל הכנתי סרטון ליוטיוב משל עצמי

שינוי גודל גופנים
גלילה למעלה