קרקס בג'ט לג – סיפור משעשע שקרה לנו עם לקח חשוב

הפעם הראשונה שטסנו להופיע בדרום קוריאה הייתה במאי 2016. לא ידענו למה לצפות והתרגשנו מאוד לקראת הנסיעה. דרום קוריאה נמצאת במרחק של 11 שעות טיסה ישירה, הפרש של 6 שעות בשעון. התרבות שם כל כך שונה, קצב החיים שונה וכמובן הבדלי השפה. 

נחתנו בשדה התעופה של סאול ומארגני הפסטיבל לקחו אותנו למלון ואזור הפסטיבל. אחרי התמקמות קצרה בחדר יצאנו לטיול בעיר ובפסטיבל. 

ראינו בתוכנייה שההופעה הראשונה שלנו היא למחרת ב16:00 אחה"צ. החלטנו לקחת את היום הזה להירגע ולנוח. בהכנות למופע נטפל מחר בבוקר. בסה"כ אם ההופעה ב16:00 יש חצי יום לעשות סידורים. אין לחץ… 

מי שאוכל לבד מת לבד

כשחזרנו לחדר, השעה המקומית כבר הראתה 21:00. אנחנו היינו כל כך עייפים מכל היום, שצנחנו לישון עם האור דלוק ובלי לאכול ארוחת ערב אפילו. 

בשעה 01:00 בלילה התעוררתי מתחושת רעב נוראית. ידעתי שאני לא שורד את הלילה בלי לאכול. יצאנו יחד לצוד וללקט. 

בסאול יש כל כך הרבה דברים לראות, לכל כיוון שאתה מסתכל משהו שונה וצבעוני. כל הבניינים הענקיים מלאים במסכי לד צבעוניים וצעקנים של פרסומות שמאירות את הלילה כמעט באור יום. ממש עיר ללא הפסקה. אנחנו התמלאנו התרגשות וחוש הרפתקה. אין סיכוי שנחזור לישון בקרוב. 

לקח לנו 3 שעות של שוטטות עד ששוב התעייפנו וחזרנו לישון לפנות בוקר.

מה השעה עכשיו בסאול

קמתי בבוקר יקיצה טבעית אחרי שינה טובה. השעון במחשב הראה שעה 08:00 כמו שאני קם בדרך כלל בארץ. אני לא יכול לישון כשיש אור בחוץ. נתתי ליה-יה לישון עוד קצת בזמן שאני שיחקתי במחשב (בן זוג מתחשב). 

בשעה 09:00 הערתי את יה-יה כדי שנתחיל להתארגן ברגוע. היא קמה ובדקה הודעות בטלפון שלה. פתאום היא אומרת לי 'גל באז, השעון בטלפון אומר שהשעה 15:00!!' אמרתי לה בביטחון 'הפלאפון שלך כנראה לא התעדכן עם השעון המקומי. עכשיו השעה 09:00 תראי…' פתחתי את האינטרנט במחשב ורשמתי בחיפוש "מה השעה עכשיו בסאול" ולחצתי אנטר. מיד הופיעה על המסך בגדול השעה 15:02. איזה לחץ! אנחנו עדיין במיטה ויש לנו הופעה ראשונה עוד שעה ושום דבר לא מוכן. כל המזוודות עדיין ארוזות בחדר ואנחנו נמצאים במרחק של חצי שעה הליכה מאזור הפסטיבל. 

מה נעשה?!

קפצנו מהמיטה ועפנו באוויר, יצאנו מהחדר עם כל הדברים בידיים מקווים שלא שכחנו כלום. 

בסמטה ליד הכניסה למלון ראיתי בלילה שיש עגלת סופר נטושה. תוך כדי ריצה עם תיק על הגב ושתי מזוודות עלה לי רעיון… שמנו מהר את כל המזוודות בעגלת הסופר והתחלנו לרוץ בלי להסתכל אחורה. זה מאוד עזר כי הצלחנו להגיע לאזור הפסטיבל תוך 20 דקות בלבד! 

השעה הייתה 15:35 ואנחנו עמדנו מול הבמה שלנו מתחילים לארגן את המופע בזמן שקבוצה אחרת הופיעה לפנינו. 

אבל משהו הרגיש מוזר.

איפה אנחנו צריכים להיות?!

לפי התוכנייה שראינו אתמול, לא אמורה להיות הופעה אחרת לפנינו בבמה הזאת. מה עוד שלא מצאנו בסביבה את המתרגמת שלנו שהייתה אמורה לחכות לנו. פתאום אחרי כמה דקות שהרגישו כמו נצח ראינו 2 בנות רצות אלינו וצועקות 'צמד לוקי, צמד לוקי!' אלו היו המפיקה של הפסטיבל והמתרגמת שלנו. הן הסבירו לנו שאנחנו לא בבמה הנכונה ושהן מחפשות אותנו כבר 20 דקות. 

קיפלנו חזרה את הציוד לעגלה ורצנו אחריהן שוב. הגענו לבמה הנכונה אחרי כ300 מטר. השעה 15:50. נשארו רק 10 דקות לתחילת ההופעה ואנחנו לא לבושים אפילו.
הקהל הקוראני מאוד ממושמע ונלהב. כ-1000 איש כבר חיכו לנו ישובים בחצי מעגל ענקי. 

חשבתי לעצמי איזה פדיחות לעשות רושם כזה גרוע על המארגנים. איזה חוסר אחריות. אין סיכוי שנתחיל בזמן. 

פתאום 3 אנשי הפקה קפצו עלינו והתחילו לעזור לנו להתארגן. ממש הלבישו אותנו והדביקו לנו את המיקרופונים ללחי. אנחנו רק עמדנו בלי לזוז ונתנו הוראות למתרגמת שהעבירה אותן לצוות בקוראנית. בשעה 15:58 היינו מוכנים להופעה.

והלקח הוא...

היינו בכזאת התרגשות ואדרנלין! לעבור בכמה דקות ספורות מכישלון להצלחה. מהתעסקות בטעויות להתעסקות בתיקונם. החיוך היה מרוח לנו על הפנים, איזה כיף זה להתחיל ככה הופעה! 

התחלנו לצאת לבמה כשלפתע המפיקה עצרה אותנו ואמרה לנו לחכות. 

'השעה 15:58 ואתם צריכים להתחיל ב-16:00. חשוב להקפיד על לו"ח הזמנים.'

מופע קרקס בקוריאה
מופע קרקס בקוריאה
שינוי גודל גופנים
גלילה למעלה